מתמיכה לסינגור – על תקשורת עם ביה"ס להורים המתמודדים עם קשיי למידה קשב וריכוז


כמדריכת הורים אני מתמחית בעבודה עם הורים לילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז או לקויות למידה. למי שנמצא בספקטרום הזה אני מעניקה הדרכה ייחודית שבה ההורים מקבלים תמיכה רגשית ומעשית, ידע חשוב ושימושי על אודות הלקויות הרלוונטיות לילדיהם, ואימון מעשי להתמודדות אפקטיבית עם האתגרים הרגשיים, ההתנהגותיים והלימודיים הן בבית והן בביה"ס.
 

 

התנהלות אפקטיבית מול צוות ביה"ס היא נושא שההורים מתמודדים איתו ביומיום, וחשוב שיקבלו כלים להבין את המערכת ואת הדינאמיקה הבית ספרית ולצלוח את האתגרים השונים שמופיעים בתקשורת, בתיאום ציפיות, ובתיווך בין המערכת לילד.

אני מכירה באופן אישי כמורה וגם כאמא את הקשיים שאיתם ההורים מתמודדים, ומאוד מבינה את כאבם... גם אני חוויתי מצבים דומים עם בני הבכור, וכיום זו שליחות עבורי לעזור להורים ולתת מהידע והניסיון שצברתי. אני מעבירה הדרכות גם למורים וגם להורים, ומאמינה בחשיבות שיתוף הפעולה ביניהם לטובת הילד.
 


כשהייתי אימא צעירה לפני 35  שנים, לא היתה כלל מודעות לבעיה. אז לא היו לי כלים אפקטיביים, ידע והכוונה שיעזרו לי לעזור לילד שלי... בדיעבד, האינטראקציה שחוויתי עם מערכת החינוך לא הועילה בקידום ילדי, לא מבחינה לימודית ולא מבחינה חברתית ורגשית. להיפך,זה יצר וויכוחים וקונפליקטים אין סופיים בבית, במיוחד על מטלות ביה"ס, יצר אווירה מתוחה  ולא נעימה בהתנהלות היומיומית בבית. זה העצים את תחושות התסכול וחוסר הביטחון באימהות שלי, ונטע חוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך אצל הילד שלי...

אבל גם כיום, כשמדברים על הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה בכל מקום, הורים חווים את אותן תחושות. בעקבות תלונות חוזרות ונשנות מביה"ס, ומכתבי זימון לשיחות וברורים לעיתים קרובות. הביקורתיות והשיפוטיות כלפי הילד רק מתגברות, וכמוהן תחושת חוסר האונים מול התנהלות ביה"ס כלפינו. נדמה לנו שאף אחד לא מבין את מצוקתנו ואין פתרונות נראים לעין.

הגורם הראשוני למצוקה הוא חוסר המודעות והידע, שמביאים אותנו לחוסר הבנה של הילד והתנהגותו, ולכעסים עליו, על עצמנו ועל מערכת החינוך. כהורים אנו חווים תחושות של אשמה ותסכול, ולא מבינים מה עשינו לא בסדר שהילד שלנו לא מסתדר... שהוא כל כך לא עצמאי, מוכן להכין שיעורי בית רק אם נשב לידו... ועוד בעיות. אם היינו מבינים את התמונה לעומק, היינו פחות כועסים על הילד ועל עצמנו, ויותר פנויים למציאת פתרונות מתאימים.
 

הבעיה השנייה היא כאשר אנו מקבלים התייחסות של מורה או מנהלת שבאה ממקום של עליונות כלפינו, מקום של חוסר הבנה, וחוסר הכלה של הקשיים והאתגרים שעמם אנו מתמודדים במשפחה. הצוות הרבה פעמים לא פנוי להקשבה אמיתית לצרכי הילדים, כדי שייטיבו לתפקד הן לימודית והתנהגותית בכיתה והן חברתית ורגשית בחברת השווים.

 

בהדרכות הורים , הם מספרים לי על התחושות שהם חווים במפגשים עם צוות ביה"ס - מחנכת, יועצת, מורים מקצועיים, מנהלת וכד' ,

עולים בהם זיכרונות ותחושות קשות של חוסר הבנה, חוסר אונים, לא רוצים באמת לעזור לי. הם חשים כעס, מתח, ביקורת על המערכת, מוכנות להשיב מלחמה.

טוענים שהמורים עסוקים בעיקר בתוכניות הלימודים, במבחנים ובהישגים, ופחות בילד ובקשייו , ברגשותיו  וצרכיו ...

 

כהורים , חשוב לעבד את המצב שהגעתם אליו ו"להוציא קיטור"... ועם זאת כדאי שנצא מנקודת הנחה כי לדיאלוג בין המורה להורה מגיעים שני השותפים עם כוונות טובות ועם רצון לקדם את תהליכי התפתחותו של הילד. אחרי הכל כולם רוצים שתהיה לו תחושה טובה להגיע לביה"ס, להרגיש שייך ומצליח... אך לפעמים משהו משתבש בדרך. עלינו לזכור תמיד כי יצירת קשר איכותי בין ביה"ס להורים היא באחריות שני הצדדים.

 


כהורים אנחנו חייבים להיות ערניים לכך ולייחס לזה חשיבות בסדר עדיפות ראשונה. לא לחכות שהדיווח השלילי יגיע מהמורה ,אלא באופן שוטף להתעניין על התקדמותו בלימודים. להתעניין ולדעת מה מצבו החברתי של הילד, הן בכיתה והן בפעילויות חברתיות? האם הוא משחק עם חברים בהפסקות או שהוא לבד? האם הוא מקובל חברתית? האם יש לו חברים? איזה סוג של חברים ומה הם עושים ביחד? התחום החברתי והרגשי של הילד ,חשוב  לא פחות , מהתקדמותו הקוגניטיבי, להתפתחות תקינה והמיטבית מבחינה רגשית ונפשית של הילד.

 

 

מה אנחנו כהורים יכולים לעשות כדי להשפיע לטובה על הקשר?

1. לרכוש עקרונות לניהול דיאלוג חיובי ופורה  עם צוות החינוך כדי לקדם את הילד שלי.
2. ללמוד להיות הורה ש"מנצח על הכלים בתזמורת"- מנהל את כל אנשי הצוות החינוכי שבא במגע עם הילד.
3. חשוב גם לשתף את הילד בכל התהליכים ולהוות לו דוגמא לעתיד (הוא לא מחוץ לתמונה)

 

חשוב לזכור :

ההורה הוא כ"מתאם הטיפול בפרוייקט" של ילדו, ודואג שכולם יעבדו בהרמוניה ,שכל הגורמים יפעלו יחד בשביעות רצון .

לכן ההורה חייב להכיר את כל בעלי התפקידים השונים, לחתור לשיתוף פעולה איתם, ליצור קשרים טובים עם הצוות, וללמוד לרתום אותו לטובת הילד .

עליו להיות במיטבו  ועם כוחות כדי להתמודד עם הקשיים וכדי ש"התזמורת תנגן" כמו שצריך .

 

רק אנחנו ההורים יודעים את כל הפרטים הקשורים לילדינו

רק לנו ההורים יש את המוטיבציה שילדינו יתקדם ויתפתח

הילדים הם שלנו והבעיה היא שלנו – חשוב להיות על המשמר.
חשוב להכין את עצמנו לקראת כל מפגש עם אנשי צוות

 


אם קשה לנו לתווך ולייצג את צרכי הילד, כדאי להיעזר באדם מקצועי שמטפל בילד, או מכיר אותו ממסגרת טיפולית אחרת, כמו, מורת עזר, מורת מת"יא, מאבחנת וכו'... אדם שמכיר  את הדינאמיקה הבית ספרית ואת כל המושגים שחשוב להכיר לאוכלוסיית לקויי הלמידה ובעלי הפרעת קשב.

 

בשורה התחתונה , מה שחשוב לי ללמד את ההורים הוא:

איך ליצור דיאלוג אפקטיבי עם ביה"ס – ניהול תקשורת נכונה
איך להגיע לשיתוף פעולה פורה עם מערכת החינוך – מציאת פתרונות מעשיים

אם נשנה גישה – ישתנו התוצאות
אם ניתן כבוד – נקבל כבוד
אם נשקיע בהכנה – יתייחסו אלינו ברצינות
 

אם אתם מרגישים צורך להתאמן יחד על שינוי החשיבה ודפוסי ההתנהגות והתקשורת מול ביה"ס, אשמח לסייע לכם ולתת לכם יד. חשוב שתזכרו – אתם לא לבד ב"מערכה" וכדי לעזור לילדינו כדאי קודם כל לקבל הדרכה בעצמנו.

שלכם, כרמל