מתמיכה לסינגור – על תקשורת עם ביה"ס להורים המתמודדים עם קשיי למידה קשב וריכוז

כמדריכת הורים אני מתמחית בעבודה עם הורים לילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז או לקויות למידה. למי שנמצא בספקטרום הזה אני מעניקה הדרכה ייחודית שבה ההורים מקבלים תמיכה רגשית ומעשית, ידע חשוב ושימושי על אודות הלקויות הרלוונטיות לילדיהם, ואימון מעשי להתמודדות אפקטיבית עם האתגרים הרגשיים, ההתנהגותיים והלימודיים הן בבית והן בביה"ס.

התנהלות אפקטיבית מול צוות ביה"ס היא נושא שההורים מתמודדים איתו ביומיום, וחשוב שיקבלו כלים להבין את המערכת ולצלוח את האתגרים השונים שמופיעים בתקשורת, בתיאום ציפיות, ובתיווך בין המערכת לילד. בעבר עבדתי במערכת החינוך כ-12 שנים, וגם על בשרי למדתי להתמודד עם הנושא כאמא, בעקבות לקות הלמידה של אחד מילדיי. אני מכירה באופן אישי כמורה וגם כאמא את הקשיים שאיתם ההורים מתמודדים, ומאוד מבינה את כאבם... גם אני חוויתי מצבים דומים עם בני הבכור, וכיום זו שליחות עבורי לעזור להורים ולתת מהידע והניסיון שצברתי. אני מעבירה הדרכות גם למורים וגם להורים, ומאמינה בחשיבות שיתוף הפעולה ביניהם לטובת הילד. כשהייתי אימא צעירה לפני 35 שנים, לא היתה כלל מודעות לבעיה. אז לא היו לי כלים אפקטיביים, ידע והכוונה שיעזרו לי לעזור לילד שלי... בדיעבד, האינטראקציה שחוויתי עם מערכת החינוך לא הועילה בקידום ילדי, לא מבחינה לימודית ולא מבחינה חברתית ורגשית. להיפך,זה יצר וויכוחים וקונפליקטים אין סופיים בבית, במיוחד על מטלות ביה"ס, יצר אווירה מתוחה ולא נעימה בהתנהלות היומיומית בבית. זה העצים את התחושות השליליות וחוסר הבטחון באימהות שלי, ונטע חוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך אצל הילד שלי... אבל גם כיום, כשמדברים על הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה בכל מקום, הורים חווים את אותן תחושות. בעקבות תלונות חוזרות ונשנות מביה"ס, ומכתבי זימון לשיחות וברורים לעיתים קרובות, הביקורתיות והשיפוטיות כלפי הילד רק מתגברות, וכמוהן תחושת חוסר האונים מול התנהלות ביה"ס כלפינו. נדמה לנו שאף אחד לא מבין את מצוקתנו ואין פתרונות נראים לעין. הגורם הראשוני למצוקה הוא חוסר המודעות והידע, שמביאים אותנו לחוסר הבנה של הילד והתנהגותו, ולכעסים עליו, על עצמנו ועל מערכת החינוך. כהורים אנו חווים תחושות של אשמה ותסכול, ולא מבינים מה עשינו לא בסדר שהילד שלנו לא מסתדר... שהוא כל כך לא עצמאי, מוכן להכין שיעורי בית רק אם נשב לידו... ועוד בעיות. אם היינו מבינים את התמונה לעומק, היינו פחות כועסים על הילד ועל עצמנו, ויותר פנויים למציאת פתרונות מתאימים.

הבעיה השניה היא כאשר אנו מקבלים התייחסות של מורה או מנהלת שבאה ממקום של עליונות כלפינו, מקום של חוסר הבנה, וחוסר הכלה של הקשיים והאתגרים שעמם אנו מתמודדים במשפחה. הצוות הרבה פעמים לא פנוי להקשבה אמיתית לצרכי הילדים, כדי שייטיבו לתפקד הן לימודית והתנהגותית בכיתה והן חברתית ורגשית בחברת השווים.

כהורים אנחנו חייבים להיות עירניים לכך ולייחס לזה חשיבות בסדר עדיפות ראשונה. לא לחכות שהדיווח השלילי יגיע מהמורה אלא באופן שוטף להתעניין ולדעת מה מצבו החברתי של הילד, הן בכיתה והן בפעילויות חברתיות? האם הוא משחק עם חברים בהפסקות או שהוא לבד? האם הוא מקובל חברתית? האם יש לו חברים? איזה סוג של חברים ומה הם עושים ביחד?

בשורה התחתונה, מה שחשוב לי ללמד את ההורים הוא: איך ליצור דיאלוג אפקטיבי עם ביה"ס – ניהול תקשורת נכונה איך להגיע לשיתוף פעולה פורה עם מערכת החינוך – מציאת פתרונות מעשיים חשבו רגע על מפגשים שהיו לכם כהורים עם צוות ביה"ס - מחנכת, יועצת, מורים מקצועיים, מנהלת וכד'.

האם עולים בכל זכרונות ותחושות קשות של חוסר הבנה, חוסר אונים, לא רוצים באמת לעזור לי? האם הרגשתם שמה שאומרים לכם זה "כיסוי תחת", האם חשתם כעס, מתח, ביקורת על המערכת, מוכנות להשיב מלחמה?

האם הרגשתם שהמורים עסוקים בעיקר בתוכניות הלימודים, במבחנים ובהישגים, ופחות בילד ובקשייו , ברגשותיו וצרכיו?

אם עניתם כן על חלק מהשאלות או על כולן... חשוב לראות את המצב שהגעתם אליו ו"להוציא קיטור"... ועם זאת כדאי שנצא מנקודת הנחה כי לדיאלוג בין המורה להורה מגיעים שני השותפים עם כוונות טובות ועם רצון לקדם את תהליכי התפתחותו של הילד. אחרי הכל כולם רוצים שתהיה לו תחושה טובה להגיע לביה"ס, להרגיש שייך ומצליח... אך לפעמים משהו משתבש בדרך. עלינו לזכור תמיד כי יצירת קשר איכותי בין ביה"ס להורים

היא באחריות שני הצדדים.

מה אנחנו כהורים יכולים לעשות כדי להשפיע לטובה על הקשר?

1. לרכוש עקרונות לניהול דיאלוג חיובי ופורה עם צוות החינוך כדי לקדם את הילד שלי. 2. ללמוד להיות הורה ש"מנצח על הכלים בתזמורת"- מנהל את כל אנשי הצוות החינוכי שבא במגע עם הילד. 3. חשוב גם לשתף את הילד בכל התהליכים ולהוות לו דוגמא לעתיד (הוא לא מחוץ לתמונה)

המטרה היא שההורה יהיה אחראי על כך שכולם יעבדו בהרמוניה, לכן ההורה חייב להכיר את כל בעלי התפקידים השונים, לחתור לשיתוף פעולה איתם, ליצור קשרים טובים עם הצוות, וללמוד לרתום אותו לטובת הילד .

נסו רגע לדמיין פגישה עתידית שלכם עם המורה / מנהלת / יועצת וכד'...

חשבו על הרקע והסיבה לפגישה בביה"ס ועל השיחה שנוצרת, ושימו לב באילו אמירות אתם משתמשים? אמירות מסלימות, או כאלה שחיזקו תחושת שייכות וקרבה, ועזרו למתן את התחושות הקשות בשיחה? לאיזו תגובה אתם מצפים? אמפטיה או התחמקות? האם אנשי הצוות הרגישו מותקפים ודחוקים לפינה, או חשו צורך להצטדק בפניכם? או אולי אתם הרגשתם נזופים, או שנותנים לכם תשובות לא ברורות? ואולי גם וגם?

באיזו תחושה לדעתכם יצא כל אחד מהצדדים מהשיחה?

האם מטרתו של ההורה הושגה?

מה אפשר היה לעשות אחרת? איך לדעתכם ניתן היה לקדם את הפגישה, להשיג יותר לטווח הארוך ולא רק לטווח הקצר?

עלינו להבין כי אצל כל אחד מהשותפים מתחיל שיח פנימי כזה עוד לפני קיומה של הפגישה.

חשוב שנברר עם עצמנו - ממה מורכב שיח פנימי זה?

אילו צעדים המורה עושה לקראת הפגישה?

אילו צעדים ההורה עושה לקראת הפגישה? בדרך כלל זה מה שמרגיש ההורה

הוא בודק עם ילדו את סיבת הזימון לבית הספר, ונוטה לקבל את תיאורו של הילד כעובדתי.

אם לפי תפיסתו נגרם עוול לילד, מתעוררים בו הרצון והצורך להגן עליו מפני המערכת.

הוא יכול להרגיש עומס והצפה רגשית בשל תלונות של מורים אחרים או בשל תלונות אינטנסיביות ממורה מסוים.

הוא מגיע לא פנוי בשל עומס בתחומי חיים אחרים.

המצוקה של הילד מעוררת בו זכרונות וחוויות ילדות לא נעימות של חוסר אונים וקיפוח.

אך חשבו רגע על הצד של המורה...

באופן טבעי, מגיעה עם תיוג מוקדם של הילד או של ההורה שהיא אמורה לשוחח איתו.

לקראת הפגישה היא אוספת עדויות ממורים אחרים לגיבוי תפיסתה את הילד.

היא נתונה בלחץ של זמן, עומס היום ודרישות המערכת ממנה.

לעיתים היא מגיעה עם תחושת תסכול וחוסר אונים, עייפה מהתמודדויות נוספות.

גם היא לא יודעת מה לעשות עם המצב ולכן מכוונת לתוצאה קצרת טווח.

אז מה עושים? כיצד להתכונן לקראת מפגש עם צוות ביה"ס?

כרמל כאן כתבי לי את הרשימה שהעברת להורים עם 12 סעיפים

חשוב לזכור: ההורה הוא מתאם הטיפול בפרוייקט של ילדו, ודואג שכל הגורמים יפעלו יחד בשביעות רצון

עליו להיות במיטבו ועם כוחות כדי להתמודד עם הקשיים וכדי שהתזמורת תנגן כמו שצריך

רק אנחנו ההורים יודעים את כל הפרטים הקשורים לילדינו

רק לנו ההורים יש את המוטיבציה שילדינו יתקדם ויתפתח

הילדים הם שלנו והבעיה היא שלנו – חשוב להיות על המשמר. חשוב להכין את עצמנו לקראת כל מפגש עם אנשי צוות

אם קשה לנו לתווך ולייצג את צרכי הילד, כדאי להיעזר באדם מקצועי שמטפל בילד, או מכיר אותו ממסגרת טיפולית אחרת, כמו, מורת עזר, מורת מת"יא, מאבחנת וכו'... אדם שמכיר את את הדינאמיקה הבית ספרית ואת כל המושגים שחשוב להכיר לאוכלוסיית לקויי הלמידה ובעלי הפרעת קשב.

אם נשנה גישה – ישתנו התוצאות אם ניתן כבוד – נקבל כבוד אם נשקיע בהכנה – יתייחסו אלינו ברצינות

אם אתם מרגישים צורך להתאמן יחד על שינוי החשיבה ודפוסי ההתנהגות והתקשורת מול ביה"ס, אשמח לסייע לכם ולתת לכם יד. חשוב שתזכרו – אתם לא לבד ב"מערכה" וכדי לעזור לילדינו כדאי קודם כל לקבל הדרכה בעצמנו. שלכם, כרמל