סיפורי הצלחה

ילד שעושה דווקא
באחד הסדנאות השתתפה רונה אימא לשני ילדים, אייל בן 4 וחצי ועדן בת  2 (כל השמות בדויים). רונה ביקשה את עזרתי לגבי התנהגותו הלא שגרתית של בנה אייל ,שבכל פעם מנסה מחדש לראות איך היא תגיב ל"שגעונות" שלו. חשוב  לציין שאייל היה בן בכור להוריו וגם נכד ראשון לסבים ולסבתות, וזה אומר שהיה רגיל לכך שכל תשומת הלב מופנית אליו מצד בני המשפחה. זה להרגיש קצת כמו "מלך המשפחה"...
מה הפריעה לרונה? למשל כאשר היא התכוננה לצאת עם הילדים לגן השעשועים או סתם לטייל, אייל התעקש לצאת עם סיר על הראש וגם לתופף עליו מדי פעם, זה גרם לה להרגיש מבוכה גדולה. ככל שביקשה ממנו ע"י הסברים הגיוניים (מבחינתה לפחות) שזה לא מקובל לצאת ככה... שאנשים יסתכלו עליו ויצחקו ... מה יחשבו האנשים??? זה לא עניין אותו בכלל... היא גם ניסתה לאיים בעונשים, אך שום דבר לא עזר. הילד לא מוכן להקשיב, "בכל פעם שאני מבקשת ממנו להפסיק, הוא עושה לי כאילו דווקא. או שהוא מבטיח להפסיק ולא עומד בהבטחתו".
בעקבות עניין הסיר נוצרה אווירה לא נעימה בבית, כי הנושא הפך להיות סיבה לוויכוחים רבים ולכעס בכל פעם מחדש... "אני כבר לא יודעת איך להגיב, אני מתביישת לצאת איתו החוצה" .


הסברתי לרונה , ככל שהיא תייחס חשיבות להתנהגות  ה"שלילית" של אייל , הוא ימשיך בכך היות והוא "מרוויח" בגדול את תשומת לב, השלילית אומנם, אך עדיין זו תשומת לב. הצעתי לרונה לשבת עם בנה, לחבק אותו ולומר לו בנימה מפויסת ובגובה העיניים שלו: "אתה מאוד חשוב לי ואני מאוד אוהבת אותך, חשוב לי שיהיה לנו נחמד ונעים ביחד, לא נעים לי כשאני צועקת וכועסת עליך... אני מפסיקה עם זה. החלטתי שמהיום תוכל לצאת עם הסיר על הראש כמה שאתה רוצה, לא אריב איתך על זה... ולהוסיף בנימה של הומור: אשמח שלא תתופף חזק מדי, שלא יצאו עלינו כל השכונה... 


המלצתי לרונה להתחיל לייחס תשומת לב חיובית ומעודדת לדברים הטובים שאייל עושה ומתנהג במהלך היום,למשל: משחק יפה עם אחותו הקטנה, שומר על שקט כשהיא ישנה, עוזר לרונה לקפל גרביים , רוצה לעזור בהכנת הסלט ועוד...
במהלך השבוע רונה התאמצה מאוד להיות רגועה, לא להעיר הערות לאייל ... כפי שהבטיחה.. והפלא קרה! בפעם הרביעית ללא הערות וכעסים לקראת היציאה היומית , אייל הפסיק מרצונו לצאת החוצה עם הסיר. עניין הסיר כבר לא היה אישיו בין רונה לבנה אייל ... רונה הצליחה בזכות הנחישות והעקביות שלה. (:  כון שלא פשוט לשנות דפוסי התנהגות וחשיבה שעליהם גדלנו ,אבל זה בהחלט אפשרי. ככל שהילדים צעירים יותר כך השינוי יחול מהר יותר.